<h1>או"ז הלכ' שבת סימן מ"ב</h1>
<h2>דף קיט:</h2>
בשחרית משכים וקורא שנים ואחד תרגום דא"ר הונא בר יהודא א"ר מנחם א"ר אמי א"ר יוחנן לעולם ישלים אדם פרשיותיו בהדי צבורא שנים מקרא וא' תרגום [ברכות ח', ע"א] ואמרי' במדרש ג' דברים צוה רבי את בניו בשעה שנפטר לבית עולמו ג' ליראת שמים ג' לדרך ארץ ואלו הן של יראת שמים אל תאכל לחם בשבת עד שתגמר כל הפרשה משמע קודם אכילה יש לו להשלימה הלכך יש לו להשלימה קודם ביהכ"נ ושאר עניני שמו"ת פי' במקומו במס' ברכות. ואחר שקראו שמו"ת הולכים לביהכ"נ ומסדרים הברכות כסדר כל הימים וקורין קרבנות דצו את בני ישראל ושונין משנת איזהו מקומן ולומדים ברייתא דת"כ ר' ישמעאל אומר וכו' וסמך למנהג זה מההיא דספ"ק דע"ז [י"ט, ע"ב] דא"ר תנחום בר חנילאי לעולם ישליש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה ושליש בתלמוד ופריך ומי ידע כמה חיי כי קאמר ביומי ופירש"י כי קאמר ביומי דהיינו שני ימים מקרא שני ימים משנה שני ימים תלמוד ויש לתמוה דאכתי מי ידע דחיי כל השבוע ושמעתי בשם רב עמרם ז"ל דהיינו הא דאמרי' בכל [בוקר] צו את ב"י ואיזהו מקומן ורי"א בשלש עשרה מדות גו' ופ"ק דקידושין [ל', ע"א] איתא נמי והכי איתא התם א"ר ספרא משום ריב"ח מאי דכתיב ושננתם א"ת ושננתם אלא ושלשתם לעולם ישליש אדם שליש כו' אבל ההיא דמגילה דס"פ בני העיר [ל"א, ע"ב] דאמר רחמנא תקנתי להם סדר קרבנות שכל זמן שקורין בהם מעלה אני עליהם כאילו הקריבו לפני קרבן ואני מוחל להן על כל עונותיהן התם קאי אקריאת התורה אבל המנהג הוא כדפרי'. ובשבת לאחר פ' צו קורין וביום השבת כו' אבל בימים טובי' א"א בין צו לאיזהו מקומן פרשת היום ונ"ב דה"ט משום שקורין אותה עם המפטיר אבל ביום השב' לא אפש' לקרות פ' שבת עם המפטיר משום דא"כ לא משכחת כ"א הפטרה אחת לכל השבתות וק"ל דבר"ח אנו קורין בין צו לאיזהו מקומן ובראשי חדשיכ' אע"פ שאנו קורין פ' ובראשי חדשיכם בס"ת. ותקנו רבותינו והוסיפו מזמורים לכבוד השבת כגון השמים מספרים כבוד אל כו' לדוד בשנותו את טעמו כו' נכון כסאך מאז כו' ומכאן ואילך מסיים כשאר ימים ומדלג מזמור לתודה ועוד תקנו נשמת כל חי ובמקהלות הכל יודוך ודעתי נוטה בכל אילו אם לא הזכיר אינו חוזר אבל לאל אשר שבת פרשו רבותינו בצפרא בצלותא דיוצר מבעיא ליה לבר ישראל למדכר של שבת כגון לאל אשר שבת ואי אשתלי ולא אדכר מהדרינן ליה ומדכר ונ"ב דה"ט שהוסיפו אילו שבחות בשבת דאשכחן שלא בחר הקב"ה ביום השבת בשבחות של מלאכי השרת כ"א בשבחות ישראל דאמ' במדרש שש כנפים שש כנפים לאחד מלאכי השרת משוררים כל ימות השבוע משורר בכנף את יומו דהיינו ששה כנפים לששה ימים ביום השבת אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע אין לנו כנף שנשורר לפניך תן לנו כנף שביעי ונשורר לפניך היום א"ל הקב"ה יש לי כנף אחד בארץ שמשורר לפני היום שנאמ' מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ונ"ב דהיינו דכתיב את ה' האמרת היום כלומר ביום המיוחד דהיינו שבת וה' האמירך היום שחפץ בך יותר ממלאכי השרת. ותקנו נמי לומר קדושה בנעימות ובקול רם דאמר רבי [ישמעאל] [ספר היכלות הובא בטא"ח סי' קכ"ה] שמעתי נעימת קול מפי הגבורה שאומרת משביע אני עליכם יורדי מרכבה שתאמרו לבני שישיאו עיניהם למרום בשעה שאומרים קק"ק ואין לי הנאה בעולמי אלא אותה שעה בשעה שעיניהם נושאות לעיני והבל יוצא מפיהם טורד ועולה לפני כריח נחוח ותגידו לבני חיבה שאני מראה ליעקב אביהם בשעה שאומרים ג"פ קק"ק אני נופל ג"פ על דמות פני יעקב היושב בחיקי ומנשקו ג"פ כנגד ג"פ שאומרים קק"ק.
ואחר שגומרים מזמורים וקריאת שמע וברכותיה מתפללים תפילת לחש וסומכים גאולה לתפילה אע"פ שבשבת אין צריך לסמוך גאולה לתפילה כדפר"ת משום דילפינן לה בירוש' מיענך ה' ביום צרה ושבת לאו יום צרה הוא והכי איתא פ"ק דברכות ירוש' [הלכה א'] ר' זעירי [בשם] ר' אבא בר ירמיה שלש תכיפות הן תיכף לסמיכה שחיטה תיכף לנטילת ידים ברכה תיכף לגאולה תפילה כו' יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך וכתי' בתריה יענך ה' ביום צרה א"ר יוסי בר בון כל מי שהוא תוכף לסמיכה שחיטה אין פסול (נוהג) [נוגע] באותו קרבן וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה וכל מי שתוכף לגאולה תפילה אין השטן מקטרג באותו היום. ומתפללים אבות וגבורות וקדושת היום ומתחילין ישמח משה ומתפלל עבודה והודא' וברכ' השלום ונ"ב אני המחבר דלכך מתחיל תפל' שבת בישמח משה ואינה מתחל' באתה בחרתנו כמו תפלה לכל המועדי' משו' דאמרי' פ' ר"ע [פ"ו, ע"ב] דכ"ע בשבת ניתנה תורה לישראל ועל כך אנו מתפללים כך כדי שיזכור לנו הקב"ה זכות היום הזה שהוא קבלת תורה וזכות משה רבינו שהיום נתנה לנו תורה על ידו. ומורי ה"ר אליעזר מורמ"ש זצ"ל כתב ישמח משה במתנת חלקו ביום שמחתכם זה שבת לכך יסד בראש תפילת שבת ישמח כלו' משה יכול לשמוח במתנת חלקו שהראה לו הקב"ה אוצר שבת לדעת כי אני ה' מקדשכם ויכול לשמוח מזה עכ"ל. וכן בסדר ה"ר משה מיימ[ו]ן זצ"ל מתחלת תפלת יוצר של שבת בישמח משה וכן נהגו רוב העולם להתפלל מיהו יש שמתפללים אתה בחרתנו וכן שמעתי על גאון אחד שהיה מסדר תפל' יוצר דשב' באתה בחרתנו.
וצריך נמי לומר יהא שמיה רבא מברך בכוונת הלב כדאמרי' כל העונה [אמן] יהא ש"ר בכל כחו כו' ואמרי' נמי בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות ועונין איש"ר מברך הקב"ה אומר אשרי האב שמקלסי' אותו בניו כך. צריך לומר ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה גו' בכוונת הלב שזה השיר שמשבח בו דוד המלך לפני הקב"ה כדאמר ר' ישמעאל אמרתי לזגגזא"ל שר הפנים הראיני כבודו של דוד המלך אמר לי ידידי המתן לי שלש שעות עד שיבוא לכאן ותראה גדולתו ותפסני והשיבני בחיקו אמר לי מה אתה רואה אמרתי לו ז' ברקים רצין כאחד א"ל כבוש עיניך שלא תראה ותזדעזע הללו שיצאו לקראת דוד מיד רגשו כל האופנים ושרפים ואוצרות ברד וענני כבוד ומזלות וכוכבים ומלאכי השרת ולוהטי הזבול אומרים למנצח מזמור לדוד ושמעתי קול רעש גדול שבא מג"ע ואומר ימלוך ה' לעולם וגו' והנה דוד בא וראיתי כל מלכי דוד אחריו וכל אחד כתרו בראשו וכתרו של דוד מובהק ומשונה מכל הכתרים וזיוו הולך מסוף העולם ועד סופו וכיון שעלה דוד לבית המדרש הגדול שברקיע הוכן לו כסא של אש שהוא ארבע פרסאות גובהו כפלים ארכו וכפלים רחבו וכיון שבא דוד וישב לו על כסא שמוכן לו כנגד אותו כסא של אש [המוכן] לקונו וכל מלכי בית דוד יושבין לפניו וכל מלכי בית ישראל עומדין מאחריו מיד עמד ואמר שירות ותושבחות שלא שמעתן אוזן מעולם כיון שפתח ואמר ימלוך ה' לעולם אלקיך ציון לדור ודור הללויה מיד פתח מיטטרון שר הפנים וכל פמליא של מעלה והיו אומרים קק"ק ד' צבאות מלכה"כ וחיות משבחין ואומרי' ברוך כבוד ה' ממקומו ורקיעים אומרי' ימלוך ה' לעולם והארץ אומרת ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד וכל מלכי בית דוד אומרים והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד הא למדת שבזה השבח משבחין צדיקי' בג"ע ודוד ברקיע לפני הקב"ה וחיות הקודש אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו ע"כ עלינו חובה לומר כל הקדושה בכוונת הלב ובנעימות [הקול] וא"ר יוסי [קי"ח, ע"ב] יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום ואוקימנא בפסד"ז ואני שמעתי מפי ר"י החסיד זצ"ל שהי' רב גדול ומובהק לרבים אחד והיה גוער בביהכ"נ שהיו מאריכים בברכות שהי' בדעתו למהר ללימוד ונענש על ככה באותו עולם וגם שמעתי בשם ר' יהודה חסיד זצ"ל שאמר כגון בימות החורף שהיה קור גדול מוטב שילכו לבית אותם שאינם מלובשים היטב ואל יקצרו בשבחו של הקב"ה בעבורם ואני הכרתי יהודי אחד מוורמ"ש והיו קורין אותו ר' בונים והי' זקן וקובר מתים ושמעתי אל נכון ואל האמת שפ"א השכים לבית הכנסת וראה אדם אחד יושב לפני בית הכנסת ובראשו כתר של עשבים שקורין צפל ובלשון כנען קויטנ"י ויצ"ץ ונתפחד כסבור שהוא שד וקראו ואמר לו וכי אינך פלוני שמת עתה וקברתיך ואמר לו הין וא"ל היאך אתה באותו עולם ואמר לו היטב עד מאוד וא"ל מה זכיות יש לך והלא אתה היית אדם כל דהו וא"ל רק באותו זכות שהייתי אומר ברכו' בקול נעים בביהכ"נ בזכות זה הביאוני בג"ע ומכבדין אותי וזה לך הסימן שאני הוא המדבר אליך כי תראה בית יד חלוקי שקרוע שקרעת לי כשהלבשתני התכריכין ושאל לו מה זה שבראשך וענהו הם עשבים שבג"ע ששמתי בראשי כדי לבטל ריח רע מעלי של זה העולם. כתבתי אני המחבר אילו המעשים כדי שיראה ירא שמים וישים אל לבו ויאמר שבחותיו של הקב"ה בקול נעים ובכוונה ויזכה לג"ע מיהו בשבת ובימים טובים צריכים כך להתפלל שיצאו בשעה חמישית מביהכ"נ ויתחילו לאכול בשעה חמישית מפני שאסור להתענות בשבת עד שעה ששית כדאמרי' בירוש' פ' סדר תעניות האילו [הלכה י"א] ובירושלמי פ' קונם יין [הלכה א'] ר' אחא ר' אבהו בשם ר' יוסה בן חנינה אסור להתענות עד שש שעות בשבת א"ר יוסה מתניתא אמרה כן היו מתענין וירדו להם גשמים קודם לחצות לא ישלימו עד כדון [צפרא] ה[ו]א לאחר חצות ישלימו שכבר עבר רובו של יום [בקדושה].
